צפור הנפש

צפור הנפש

מתוך ספרה של מיכל סנונית, "צפור הנפש"

עמוק עמוק, בתוך הגוף, שוכנת לה צפור הנפש.

איש עוד לא ראה אותה,

אבל כולם יודעים שהיא קיימת.

ולא סתם יודעים שהיא קיימת.

יודעים גם מה יש תוכה.

ומה יש בתוך הנפש?

בתוך הנפש, במרכזה,

עומדת לה על רגל אחת צפור.

צפור ששמה צפור הנפש.

והיא מרגישה כל מה שאנו מרגישים:

כמישהו פוגע בנו, מתרוצצת לה צפור הנפש בגופינו אנה ואנה

לכל כיוון,

סובלת כאבים קשים.

כשמישהו אוהב אותנו,

מקפצת לה צפור הנפש

בדילוגים קטנים ועליזים,

קדימה ואחורה,

הלוך ושוב.

וכשמישהו מחבק אותנו, צפור הנפש,

השוכנת עמוק עמוק בתוך גופינו,

גדלה וגדלה,

עד שהיא ממלאה כמעט את כל המקום שבתוכנו.

עד כדי-כך טוב לה בחיבוק.

עמוק עמוק, בתוך הגוף, שוכנת לה צפור הנפש.

איש עוד לא ראה אותה,

אבל כולם יודעים שהיא קיימת,

ועוד אף פעם,

אף פעם לא נולד אדם

שלא הייתה לו נפש.

כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים.

הנפש אינה עוזבת אותנו-

אף לא פעם אחת-

כל עוד אנו חיים.

בדומה לאוויר אותו נושם האדם. מיום הולדתו ועד לרגע מותו.

‫אבל ממה היא עשויה?

אה! זה דווקא פשוט מאוד

היא עשויה מגירות מגירות

‫מגירות אלה אי-אפשר ‫לפתוח סתם כך,‫

כי כל מגירה נעולה במפתח ‫המתאים רק לה!

‫וצפור הנפש היא היחידה ‫היכולה לפתוח את

‫מגירותיה.

‫

כיצד?

‫ברגלה השנייה. ‫

צפור הנפש עומדת לה על רגל אחת,‫

וברגל השניה- המקופלת בשעת מנוחה מתחת לבטנה-

היא ‫מסובבת את מפתח המגירה אותה היא רוצה לפתוח,

‫מושכת בידית,

וכל מה שנמצא בתוכה ‫יוצא לחופשי אל תוך הגוף.

‫ומכיוון שאין דבר אותו אנו מרגישים ,שאין לו מגירה, ‫

יש המון מגירות לצפור הנפש:‫

קנאה ‫עצב ‫שמחה ‫סבלנות ‫עצבנות ‫תקוה

‫ויש מגירה לסודות הכי כמוסים, זוהי מגירה שאותה כמעט שלא פותחים.

‫ויש עוד מגירות…

‫לפעמים יכול אדם לבחור ‫

לעצמו ולסמן לצפור אילו ‫מפתחות לסובב

ואילו ‫מגירות לפתוח.

‫ולפעמים זוהי הצפור ‫שמחליטה בשבילו.

‫למשל: הוא רוצה לשתוק ‫

ומורה לצפור לפתוח את ‫מגירת השתיקה, אבל

‫היא, על דעת עצמה, ‫פותחת לו את מגירת ‫הדיבור,

והוא מדבר ‫ומדבר בלי לרצות.

‫וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא ‫רוצה לעזור.

‫כי צפור הנפש היא לא ‫תמיד צפור ממושמעת ‫ועושה לו לפעמים צרות….

‫כאן כבר אפשר להבין,

שכל אדם ‫שונה מחברו

בגלל צפור הנפש ‫אשר בתוכו.

‫צפור שפותחת מדי בוקר את מגירת ‫השמחה,‫

השמחה נשפכת ממנה אל תוך גופו ‫והאדם שלה שמח.

‫ואילו צפור שפותחת לו ‫את מגירת הכעס,‫

הכעס שלה נשפך ממנה ומשתלט ‫עליו כליל.

‫ועד שהצפור אינה ‫סוגרת את המגירה בחזרה,

‫אין הוא ‫מפסיק לכעוס.

יש צפור שרע לה

ופותחת מגירות לא נעימות.

עצב, עצבנות, קנאה.

‫ויש צפור שטוב לה.

צפור שטוב לה

בוחרת במגירות שעושות טוב,

‫שמחה, ‫סבלנות, ‫תקוה

‫

ומה הכי חשוב?

‫הכי חשוב- זה להאזין היטב לצפור.

‫כי קורה שצפור הנפש קוראת לנו, ואנו לא שומעים.

‫חבל.

‫היא רוצה לספר לנו על עצמנו.

‫היא רוצה לספר לנו על הרגשות שנעולות במגירות שבתוכה.

‫יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות

‫יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות

‫ויש מי ששומע אותה רק פעם בחיים.

‫לכן כדאי, אולי מאוחר בלילה,

כששקט סביב,

‫להקשיב לצפור הנפש שבתוכנו, עמוק עמוק… בתוך הגוף.

מתי לאחרונה שמעתם את צפור הנפש שלכם?